<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים ק"ה—ק"ט</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
הקושר או המתיר קשר של קיימא והוא קשר של אומן כגון קשר הרצענין בשעת עשייתן מנעל או סנדל או קשר הגמלים והספנים וכן כל כיוצא בזה חייב ושאינו מעשה אומן ושל קיימא מותר לכתחלה כגון מפתחי החלוק וחוטי סבכה ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וחבל הפרה באבוס ושל אבוס בפרה אבל לא יביא חבל בתוך ביתו דלפעמים יבטל א' מן הקשרים באבוס ובצואר הבהמה והוי איסורה מדרבנן. אבל חבל הגרדי שמותר לטלטלו מותר להביא שלא יבטלנו שם. וקושרין הבהמה והעוף ברגליהן בשביל שלא יצאו. וכן הדין להתיר א' מהן לפי שכל קשר שאסור לקשו' אסור להתיר ואם מותר לקשו' מות' להתיר. כתב הר"מ נ"ע חלוק ומכנסי' שנקשרו יחד אין להתירן בשבת לפי שכל קשר שאין מתירין אותו ביומו פטור אבל אסור וזה רגיל אדם להניח אפי' שבוע א' קשורין ויש מי שכותב כלל אחר כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אע"פי שתחלת עשייתו לא היתה ע"מ להניח שם אסור הלכך הקשר שעושין בקורדילאש מלמטה מותר היכא דאינו יכול לפשוט הבגד בלא התרת הקשר אסור לקשור דקשר של קיימא הוא וה"ה בחבלי הדוקי צואר שקורין קורדו וקשרי רצועות המכנסים שקורין בדגור מותר לכתחלה לפי שסופו להתירו כשיכבסו המכנסים אבל אם של פשתן המתכבס עם המכנסים אסור שפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם ולא יתירנו עד שיהא בלוי. והר"פ ז"ל כתב שכל קשר שעומד ימים בלא התרה נקרא קשר של קיימא. והעניבה מותרת כגון שיקבץ ראשי החבל שנפסק וכורך עליו חוט או משיחה ועונב עניבה א' לא ב' ולא ג' ולא יעשה קשר למטה מהעניבה. קושרין דלי בחגורתו לפי שדעתו להתירו אח"כ לאזור חגורתו. ודליי' שקושרין ומתירין בכל פעם כתב בתוספות שמותר לכתחלה. הפותל חבלי' הרי זה תולדת קושר והוא שיעמוד החבל באותה פתילה בלא קשר. והמפריד הפתיל תולדת מתיר והוא שלא יתכוין לקלקל.
